בתגובה הראשונה לכתבה התמימה הזו:

הקומבינה המסריחה של השמאל באיטליה חיסלה את הליגה האיטלקית לטובת שליטה טוטאלית של הקבוצה של מוראטי המזוהה עם השמאל באיטליה.
הקומבינות המסריחות של הסמול בישראל עם פלאטיני ונגד גאידמק חיסלו את הליגה בישראל לטובת שליטת 2 הקבוצות העלובות והאולטרא מושחתות של שחר וטביב. הפועל גנבים ת"א הודות לשחקנים שגנבה מכ"ס מבלי לשלם והתועבה של שחר הודות ל 10 מליון האירו שוחד שקיבל מפלאטיני.
הליגה בספרד מתחסלת במהירות לטובת קבוצת התפנוקים המטונפת של התיאוקרטיה הליברלית - ברצלונה.
מה נשאר? אנגליה? וגם זה תלוי ברצונם של ברוני נפט מהמפרץ לקנות קבוצות בפרמיירליג.

תגיות: כדורגל, פראנויה, שמאל

למישהו בעבודה שלי היה קרייבינג לאסייתי היום אז הלכנו לג'ירף בהרצליה. היינו שבעה אנשים.
בערך עשר דקות לאחר ההזמנה הראשון קיבל את המנה שלו.
חמש דקות לאחר מכן השני.
חמש דקות נוספות השלישי והרביעית.
הרביעית ביקשה להחליף אותה.
לאחר בערך חמש דקות נוספות ניגש מלצר לשולחן לוודא בדיוק לאילו מנות אנחנו מחכים.
החמישי והשישית קיבלו את המנה שלהם בתוך דקה לאחר מכן.
הראשון סיים לאכול.
הרביעית קיבלה את המנה החדשה שלה ובנקודה זו עצרתי את המלצר לשאול אותו מתי תגיע המנה שלי.
- "היא על האש".
- "אני כבר מחכה חצי שעה".
- "הזמן נראה לך יותר ארוך ממה שאת חושבת כי את רעבה".
אני חושבת לעצמי אם להעיר לו שאם הוא מודע לזה שאני עצבנית כי אני רעבה איך הוא לא חשב עדיין להביא לי איזה סלט או שני רולים של סושי על הבית בזמן הזה כדי להשתיק קצת את הרעב.
- "צודק, למעשה עברו לפחות עשרים וחמש דקות, את חמש הדקות הנוספות עיגלתי למעלה, אולי במקום לתקן אותי תתנצל?
פה מתערב הראשון ואומר שהוא ראה אנשים שהמינו אחרינו שכבר קיבלו את האוכל שלהם.
- "אנשים שהזמינו אחרינו כבר עזבו את המסעדה" אני מדגישה.
על המלצר זה לא עושה שום רושם:
- "אתה יודע? נהוג להוציא מנות ביחד, הוא סיים את המנה שלו!", אני מצביעה על הראשון.
- "אתם שולחן גדול", הוא מנסה לרמוז לי שאני פרינססה שאני מעלה על דעתי שכל שאר האנשים במסעדה צריכים לחכות עד שאני אקבל את המנה שלי,
מוזר, אני חושבת לעצמי, כשהייתי מלצרית שולחן גדול היה שולחן של חמישה עשר - עשרים איש, לא שבעה.
- "אז תגידו מלכתחילה שאתם לא מוכנים לשרת שולחנות גדולים".
"תראי, יש לנו שני מטבחים, אחד לאיטריות ואחד לסושי, אורז ומרק, בסה"כ שני ווקים, שלושה סירים לאורז, סיר אחד למרק, שני חדרי שירותים, ואלוהים אחד. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, דחפנו קדימה בתור למשל את זו שהחליפה את המנה שלה כי אנחנו כן מנסים לגרום לזה שאנשים יקבלו את המנות שלהם ביחד, אנחנו לא זוזוברה…" הוא אמר עוד משהו אחרי זוזוברה, שאו שנבלע ברעש או שהראש שלי פשוט לא הצליח להתגבר על ההפתעה אז לא קלטתי את ההמשך - סורי, חבר'ה, נראה לי שהוא ניסה לרמוז לי שזזוזברה הם יותר חדר אוכל והגירף הוא יותר מסעדה.
- "אתה העלית את ההשוואה הזו, לא אני", וגם סיפקת לי פוסט נהדר, אני חושבת לעצמי.
באיזשהו שלב הוא זרק גם שהוא עובד בג'ירף כבר חמש שנים ואני חשבתי לעצמי איזו דוגמא דוגמא מופלאה זו לעקרון הפיטרי כי עובדה שהוא עדיין לא הציע לי פיצוי, ואז הוא אמר את משפט המחץ: "רוצה שאני אקרא למנהל?", מה שהבהיר לי שעם כל שנותיו במסעדה הוא לא מוסמך כלל להציע לי פיצוי.

“If the first person who answers the phone cannot answer your question it's a bureaucracy. If the first person can answer your question, it's a miracle.” Gerald F. Lieberman

חשבתי על זה והחלטתי שאם הוא חושב שאני צריכה לבקש לקרוא למנהל כדי לקבל איזשהו פיצוי ולא קורא לו מיוזמתו באמת כדאי שאני לא אחזור לשם יותר. המילה פיצוי אגב לא הועלתה בשיחה כלל, אולי בסבטקסט, אני ראשית חשבתי שמגיעה לי התנצלות כנה דווקא. לדעתי פיצויים מעגנים את שיטת המצליח שנוקטים בה בתי עסק רבים מדי: לדפוק את הלקוח ולראות מי יעיז להתלונן, התנצלויות והודאות בטעויות יכולות לגרום לי לחשוב שיש סיכוי שמקרה כזה לא ישנה ולהניא אותי מההחלטה לכתוב על זה פוסט ולא להראות את פרצופי שם יותר.

קיבלתי את המנה שלי לפחות חצי שעה לאחר ההזמנה.
שתי צלחות.

תגיות: אוכל, איחורים, אסייתי, גירף, זוזוברה, רעב

טוב, זה פוסט די ארוך וניו אייג'י. מי שרוצה סיכום קצר שלו: צאו מהבית להפגין מדי פעם. כולנו קשורים זה בזה. יש לנו קארמה משותפת. בכלל, זה מה שבודהה היה רוצה.

===================================================

לפני 14 שנה, היכנשהו בין מספר ימים לחודש לאחר רצח רבין אמרה אחותי בכעס משפט שאני בחיים לא אשכח: "אני לא אשתוק יותר. אני אלך לכל הפגנה! זה לא יעבור להם ככה בשתיקה".

אני חושבת שהיא גם שמה מדבקה של "דור שלום" על האוטו. בפועל, למרות שחשבתי לשניה שיש לי אחות אקטיביסטית, התברר שזה סתם היה מאד טרנדי. בתכ'לס, אפשר לספור את מספר ההפגנות שהיא השתתפה בהן מאז על פחות מיד אחת.

אני זכרתי את המשפט הזה וכמעט שיישמתי אותו במלואו, אמנם את ההפגנות שלי אני בוררת בקפידה אבל אני עדיין הולכת. לא בגלל שאני גיבורה גדולה, אני הולכת כי אני רוצה להשקיט מעט את המצפון שלי, על כך שכשהוא נרצח בדיוק חזרתי הביתה (מאלוהים יודע איפה) והלכתי לישון. הוא נרצח בשם ערכים שמייצגים אותי. כי אם הוא נרצח וזה עבר בשתיקה אז אפשר כבר לחסל גם אותי. כן, אני הולכת כדי למנוע את הרצח הבא.

זה נשמע כמו שגעון גדלות בוודאי, להאמין שאני יכולה למנוע את הרצח הבא, כאילו הייתי יכולה למנוע את הרצח ההוא, אבל זה בדיוק ההיפך, הכח שלי טמון בכך שאנשים נוספים יגיעו. בדיוק כמוני. האנרגיה שלי מגיעה מהאמונה שמתישהו, אני אצא מהבית ולא יהיו שם מאות אנשים אלא מאות אלפים.

כשנתיים לאחר הרצח אמר לי מישהו משפט שגם הוא נחרת בתודעתי: "כשאת צריכה לבחור בין שתי ברירות, דמייני את התוצאה שלהן לו כל העולם היה פועל כמוך". זה קצת פשטני, ובכל זאת זה קונספט מעניין. הרי אנחנו לא נפרק את הצבא כי לו כל העולם היה פועל כך זה היה עולם נהדר לחיות בו. רוב הזמן אנחנו סתם משתתפים קטנים בעולם שמשחק צ'יקן (שתי מכוניות שדוהרות זו לעבר זו במהירות והנהג הראשון שיסטה מהנתיב הוא המפסיד - ה"ציקן").

ובכל זאת, לפעמים יש טעם בשיטה ההיא. לפעמים הפוטנציאל שבאמת כל העולם היה נוהג כמוני הוא זה שמנחה אותי. אני אמנם לא רק דג רקק בעולם של סרדינים, אני דג רקק בעולם של נפילים, אני מודעת לזה, ובכל זאת, קיימים מקרים מוזרים וקיצוניים שבהם אנשים נוספים בוחרים לפעול כמוני: ממחזרים כמוני, עוצרים במעברי חציה כמוני… הדרך הנכונה לפעול לפעמים באמת טמונה במאסות, אולי החכמה האמיתית היא לדעת לזהות כשאנחנו לא לבד, ולמצוא את האנשים שיעזרו לנו.

כשיורדים על הקואליציה נגד פירוק מנהל מקרקעי ישראל משום שהשמאל חבר לימין שפועל ממניעים גזעניים, זה גורם לאנשים להשאר בבית. אם אנחנו לא יכולים להסכים גם על הדברים שאנחנו באמת מסכימים עליהם אז אנחנו באמת אסופת אינדיבידואלים שיכולה פחות או יותר לשים פתקים בקלפי בצורה רנדומית ולקוות לטוב. מילא שאנחנו מתקשים לזהות כשאנחנו לא לבד, אבל זה שכשאנחנו רואים שאנחנו לא לבד אלה שעומדים לצידנו לא מריחים לנו טוב, זה פשוט בלתי נסלח כבר. הנציגים שלנו בכנסת אחראים לייצג את האינטרסים שלנו ולשחק את המשחק הכי מלוכלך שצריך לשחק כדי לנצח - אפילו לחבור ל"אויב" לפעמים. איך אפשר להתרגז עליהם כשהם עושים את תפקידם ומנסים להשיג רוב?

לפני מספר ימים שרונג נזפה בי שהחלפתי את תמונת הפרופיל שלי בלוגו טביעת אצבע - סמל המאבק במאגר הביומטרי, ותייגתי אותה ועוד מספר חברים כדי שיופיע בניוז פיד של כולם. זה נראה לה פשוט מגוחך וילדותי היא גם כתבה בפוסט שהיא לא רואה איך זה יעזור למישהו באיראן אם היא תעשה ריטוויט להכוונות כיצד לצאת מאיזו כיכר מכותרת. אני לא מסכימה איתה בשום אופן. אין לי דרך טובה יותר להסביר את עקרון המאסות מאשר ריטוויט לכתובות פרוקסי עבור הסטודנטים באיראן (שבה למרות התחזיות עדיין לא שככו המהומות - כל מומחי המזרחנות, המפרץ הפרסי, שיעיות ושעועיות, תאכלו את הלב!). מה שבאמת חשוב בסולידריות הוא שאנשים ימשיכו לצאת מהבית כי הם יבינו שהם לא לבד. כי הריטוויט מראה להם שיש המון מאחוריהם, חשיבות הטוויטר לא היתה רק בדיווחים מאיראן החוצה אלא מאיראן פנימה. כל איראני שנכנס לטוויטר קיבל אומדן לא רע כמה בדיוק הוא לא לבד. זה מאד חשוב למי שמוצא את עצמו נלחם בשלטון שאין לו בעיה לסקול נשים למוות. הביחד הזה הוא שעושה עבורם את ההבדל. הדוגמא הישראלית לביחד כזה היא קמפיין הבלוגים לפני הבחירות לעיריית תל אביב. אבל למרות שאני לא מסכימה עם שרון אני מבינה מאיפה היא מביאה את הגישה הזו - זה היאוש שמאפיין אפילו את מי שדווקא כן יוצא מהבית ופוגש תמיד את אותם אנשים ומכיר את כולם כבר בשם (למרות שהיא צנועה כזו ואף פעם לא תודה בזה).

אנחנו התרגלנו לחיות לבד. זו הבעיה שלנו. ניסיתי לשכנע מישהו לפני חצי שנה לא להשאר אדיש ובשלב מסוים הוא אמר לי: "אני מבין את מה שאת אומרת, אנחנו התרגלנו לעבוד בתוך השיטה, לרמות את השיטה, אבל לא לנסות לשנות את השיטה". אנחנו לא סומכים על החברים שלנו כי אנחנו יודעים שאין להם על מי לסמוך. זה מה שמשאיר אנשים בבית. כל אחד לעצמו.

צריך גם לדעת לפעמים לכעוס, לרתוח ולגעוש על הממשלה, הכנסת, המשטרה, הצבא, הדתיים והחילונים, להבין שאין בדעתנות שום דבר רע. להבין שמותר גם להביע דעה שגויה לפעמים. להבין שמה שעומד בבסיס חופש הביטוי הוא שאנשים יביעו עמדה, כי אם אנשים לא מממשים את הזכות הזו היא מתפוגגת ואנחנו כבר עדים לתהליכים כאלה פה. מי שיוצא מהבית לא מתחרט על זה. מי שיוצא מהבית לא אוכל את עצמו איך ירו בגייז בלב תל אביב והוא אפילו לא הלך למצעד הגאווה כי בישראל אין בעיות כאלה (ולחברים הקרובים שלי שנדמה להם בטח שאני רומזת להם משהו על איזו שיחה שהיתה לנו לפני חודשיים, אתם לא מדמיינים, השורה הזו באמת מיועדת אליכם). מי שלא יוצא מתל אביב לירושלים להפגין שם וחושב שהפגנות מול הסינמטק או בבילעין הן הדרך להשיג משהו, מי שמחרים את בירת מדינת ישראל שלא יופתע למצוא שם עיר מסוכסכת, מתחרדת ובקרוב גם נקייה מערבים. תעבירו את ההפגנות מבילעין לקריית הממשלה, שם אף אחד לא ירה בכם (וממתי מפגינים נגד הצבא? הצבא קובע מדיניות?). מי שיוצא מהבית פוגש אנשים כמוהו. מגלה שאפשר לפתור דברים בדיבור, בשיחה, שאפשר לשכנע, שיכול להיות יותר טוב.

אני יוצאת מהבית ומחכה שעוד אנשים יבואו כדי להתריס: מה תעשו, תירו בכולנו?

אני ממליצה בחום לקרוא את הדיון פה ופה לגבי מהי באמת דמוקרטיה ואופני המימוש של דמוקרטיה לגבי זכויות מיעוט ורוב.

תגיות: בילעין, דעה, הומולסבים, הפגנות, חופש הביטוי, ירושלים, כנסת, ניו אייג'

"שיטת השקשוקה" הוא לא מיקי רוזנטל נגד משפחת עופר. הסרט הזה הוא נגד מדינת ישראל והוא מוגש על ידי הציבור.

איך נראה סרט שמוגש על ידי הציבור? הוא משותף באימיול והוא מוצג בהקרנות פרטיות ברחבי הארץ. הוא עובר מפה לאוזן מבלי לעבור פעם אחת דרך ערוצי הטלוויזיה. הוא אמין כי כולנו מכירים את המציאות שבה אנחנו חיים. אנחנו יודעים שיש בארץ מונופולים כי החיים בחו"ל זולים יותר ואנשים בחו"ל חוסכים יותר. אנחנו יודעים היטב שאפילו בעת צמיחה מעמד הביניים נשחק, שכשכביכול איכות החיים שלנו משתפרת אנחנו רק עובדים קשה יותר מבעבר על מנת לסיים את החודש. אנחנו פשוט לא מטומטמים. אנחנו יודעים לשאול איפה הכסף. אנחנו יודעים שהמדינה שלנו יכולה להתנהל טוב יותר ואנחנו אף יודעים שחלק לא מבוטל מהאשמה נמצא בהפרטות המגוחכות. אם כבר מפריטים אז עושים את זה בשכל ומדינת ישראל לא עשתה את זה בשכל. זכותנו לקבל דין וחשבון על כך ולעזאזל מי שנפגע מזה ובאילו ערוצי טלוויזיה הוא מחזיק. זה כולל אגב, את כל אותם פקידים שמועלים בתפקידם והולכים לעבוד אצל מי שעשו איתו משא ומתן על חשבוננו, לא יכול להיות שהציבור לא ידע גם על התנהלותם של נציגיו כי בשביל זה צריך לעבור דרך משפחות כמו עופר. אנחנו חייבים להם משהו? זו כל הרי כל הפואנטה בסקטור פרטי, הם לא שמים עלינו ואנחנו לא שמים עליהם. כשלנו קשה לסיים את החודש אנחנו יודעים שהאחים עופר בחיים לא נתקלו בבעיות זוטות כאלה והם לא שמים עלינו עד שאנחנו חולים בסרטן. הם לא שמים עלינו עד כדי כך שהם לא שמים לב בכלל שהם בסך הכל הנציגים (תרצו אפילו, השעירים לעזאזל) של בעלי ההון ששואבים כסף מהמדינה. לא ייתכן שסרט כזה לא יוצג בטלוויזיה הישראלית במשך שנה.

כשעיתונאי יוצא בניגוד לאינטרנסים שלו נגד בעלי הון שבבעלותם ערוץ טלוויזיה המשקיעים את מלוא מרצם לצנזר אותו, אנחנו מאמינים לו, לפחות כי שאר העיתונות שלנו היא פחות או יותר זבל. החדשות של היום הן החדשות של מחר הן החדשות של אתמול ואין סקופ אמיתי אחד לרפואה שלא עומד מאחוריו בעל אינטרסים כזה או אחר. זבל. אפילו יותר גרוע, זבל ממוחזר.

אם משפחת עופר אכן נהגה בהתאם לחוק והיא גם חפה מכל התנהלות בלתי הולמת או מוסרית , וכבר ברור למדי שלא היא (ואני בכלל לא חושבת שניתן לבוא אליה בטענות משום שהיא אולי עשתה את מה שכל אחד מאיתנו היה עושה בתור סקטור פרטי), אז היא צריכה להצטער שהיא שותפה אקטיבית לייצור עיתונות גרועה עד כדי כך שסרט מלא שקרים נשמע לנו אמין. אנחנו לא יכולים לקנות את הסיפור שלה, כי יושב אחד משלנו (כזה עם משכתנא, נו!) באולפן כשהוא רועד ונרגש מהמעמד שבו הוא סוף סוף יכול להציג את הסרט שלו בפני הציבור, ומולו עומד עו"ד צווחן ומפחיד המייצג משפחה שאף פעם לא מספרת לנו את האמת, משפחה שנוהגת במפעליה בישראל בצורה אחת ובמפעליה בחו"ל אחרת לגמרי, וצווח עליו - יותר נכון, על הציבור (עלינו), שעוד מעז להאמין לו, שמשפחת עופר לא אחראית לאסון הקישון. כאילו אסון הקישון הוא הבעיה.

הרי אם מפריטים מדינה קטנה, שיש בה שוק קטן, למשפחה אחת, או למספר קטן של משפחות, פחות או יותר לגוף אחד, שקונה מעצמו ומוכר לעצמו בזול ואז מוכר לציבור ביוקר, אז על הגוף הזה, שיהיה סקטור פרטי ככל שיהיה, לא חלים כללי התחרות החופשית ממילא ועדיף היה כבר להשאיר את המדינה בידי המדינה. עדיף היה כבר להשאיר את המדינה בידי הציבור. ואם מוכרים בזול, אז זה עוד יותר נכון) הרי הסקטור הפרטי לא בא לפתור בעיות חבריות, הוא לא בא לפתור בעיות של איכות הסביבה למשל (את זה אמורות לחייב אותו לעשות הרגולציות, אחרי הכל המדינה מוסרת לו מנכסיה והיא זכאית לקבל עבורם התחייבות שלא יפגע בה, בדומה לדברים שאמר פעם הימין הקפיטליסטי: "אל תתנו להם רובים"), אז מה הפלא שההפרטות לא פותרות את הבעיות הכלכליות שלנו? ולמה פרופ' מואב חושב שהוא יכול לבקש מאיתנו בשידור באולפן בדיון שלאחר הקרנת הסרט, להמשיך ולהאזרבסבלנות ומאשים בכשלון ההפרטות דווקא את הלגסי של תפיסת העולם של הסוציאל דמוקרטים? יש דדליין להצלחת ההפרטות? הוא מוכן להתחייב על תאריך כלשהו בעתיד שבו אנחנו נחיה במדינה טובה יותר משום שהאחים עופר מחזיקים ב"תרכובות ברום"? הוא גם שאל שאלה חשובה: אם הציבור לא סומך על ממשלה כלשהי להפריט חברה כלשהי, האם הוא סומך על אותה ממשלה להמשיך לנהל את אותה החברה? התשובה היא חד וחלק כן, ההפרטה אכן תיאלץ לחכות עד אחרי החגים לפוליטיקאים ופקידים לא מושחתים שמשרתים את טובת הציבור ולא את האינטרסים האישיים שלהם ובטח ובטח לעיתונות לא משוחדת שתוכל לפרסם ולשקף את פרטי העיסקה. אנחנו לא ממהרים.

האם זו הצלחה כשסרט שמעניין את הציבור (עובדה שהציבור הפיץ את הסרט בעצמו) נשאר מחוץ לטלוויזיה במשך שנה?

האמת היא שמשפחת עופר הפסיקה לעניין אותי לאחר 10 דקות צפייה בסרט (עוד בפעם הראשונה שראיתי אותו). אני מאמינה שכל בעלי ההון בישראל נראים פחות או יותר אותו הדבר. את שיטת השקשוקה הם כבר למדו אחד מהשני. השאלה היא מה אנחנו מתכוונים לעשות בקשר לכך ועד מתי אנחנו נמשיך לקבל עיתונות רקובה שמשאירה את משפחות ההון מחוץ לטווח הביקורת שלנו?

תגיות: הפרטה, כלכלה, מיקי רוזנטל, סמי עופר, עידן עופר, שיטת השקשוקה

מי הזיז את המיטה בזמן שהאפיפיור חיפש את מתג החשמל?

בניגוד לטענות הוותיקן שהאפיפיור שבר ידו משום שנתקל במיטה בעת שחיפש את החשמל, תחקיר הצלחת דוווקא מעלה שאשתו של האפיפיור, רוח הקודש, מרביצה לו.

האפיפיור ורוח הקודש נישאו באפריל 2005 בחתונה חפוזה. גב' רוח הקודש התאלמנה כבר 264 פעמים וידועה בגחמותיה,חרון אפה ובמשיכתה לגברים מבוגרים. האפיפיור מוכר בכינויו "הרוטווילר של אלוהים" וידוע בשנאתו להומוסקסואלים ואסייתים.

בוותיקן מכחישים את הטענות אבל מודים שנישואי גב' ואדון אלוהות עדיין טריים והם עובדים על מערכת היחסים שלהם, "גם אם יש אמת בטענות שיש להם בעיות בחיי הנישואין, אין זה עניינו של איש מלבדם".

מהתנועה לזכויות הגבר נמסר: לו היתה רוח הקודש כל אישה אחרת ולא עמדה לה הגנת הוותיקן והמשמר השווייצי, כבר מזמן היתה עצורה בחשד לרצח ונסיון לרצח.
מהתנועה לזכויות האישה נמסר: רוח הקודש היא אישה מבוגרת וסנילית. הטענות כאילו היא מסוגלת לבצע פשעים כאלה הן מגוחכות. כל מי שראה אותה לאחרונה יודע שהיא בקושי מסוגלת לזוז.

תגיות: גברים מוכים, האפיפיור, רוח הקודש

וואו, כתבתי את זה מזמן ושכחתי לפרסם, איזו פאדיחה.

פיקוד העורף, שהביא לנו את החוברת: "הכנות לקראת חור שחור" מתריע: "יוצר חור שחור סוני במעבדה בטכניון בישראל. הציבור מתבקש לשמור על עירנות".

בעוד בפרקליטות שוקלים אם להעמיד את שורת הפיסיקאים לדין באשמת בגידה, הפיסיקאים עסוקים בשאלה אם ניתן גם לייצר חור שחור שיעי. "זה עלול להיות הסוף של מדינת ישראל". פסק בכיר במשרד הבטחון.

מ"אנונימוס" נמסר: "עם כל הצער שבדבר, הוכח סופית שסונים הם בני אדם ואנחנו מתנגדים לניסויים רק בחיות".

תגיות: זה הזמן לפאניקה, חור שחור, סונים, פיקוד העורף, שיעים

מעט אנשים יודעים את זה אבל השבוע מדור המחשבים של נענע 10 קישר אל הפוסט שלי על סכנות המאגר הביומטרי, מה שגרר טוקבקיסטים ב-ynet ובתפוז לקשר גם כן. אנשים גם נכנסים אלי דרך המייל שלהם משרתים שונים ומשונים מה שאומר שמישהו גם הוציא מייל. לכולם תודה רבה, הפוסט הזה אכן נצפה על ידי אלפי אנשים (אני לא שמתי לב לזה בכלל ביומיים הראשונים כי לא היה גידול בתגובות). בלוגרית לא מוכרת שכמוני לא יכולה לצפות ליותר מזה. אך יש עוד משימה לפנינו:

על פניו יש להפגנה הזו פרצוף של שמאלני יפה נפש.

אפילו כתוב בכותרת האירוע: "אומרים כן לדמוקרטיה" אמירה שמזוהה עם השמאל ולכן מרתיעה את הימין (למה בעצם? למה?). ההפגנה גם תערך ברחבת הסינמטק בתל אביב כדי שאחר כך נוכל לשבת ולראות סרט תיעודי על הומוסקסואל קוסוברי שעובר ניתוח לשינוי מין על רקע הסכסוכים האתניים שמחממים את האיזור ולשתות קוקה קולה בשלושים ושלושה ש"ח.

אבל למרות מראית העין זו לא הפגנה של השמאל. המאבק הוא משותף וחוצה את כל הקשת הפוליטית. השר מיקי איתן (ליכוד) צוטט השבוע באומרו: "זליגה של המאגר היא גרועה מאסון צ'רנוביל" ומתנגד בחריפות לחקיקה הזו. זו העת להיות פרגמטים. אין מגזר שלא ייפגע מחוק המאגר הביומטרי: המדינה תוכל לזהות ולעקוב אחרי המתנחלים ואחרי המפגינים החרדים בקלות (על פי צילומים) בדיוק כפי שתוכל לעקוב אחרי ערביי ישראל. חייבים לעצור את החוק הזה, שמיועד לעבור בכנסת כבר ביום ב' הקרוב¹ .

למען הסר ספק: יש צורך בתעודות זהות חכמות, אין צורך במאגר ביומטרי והאחד אינו תלוי בשני. טביעות האצבע והפנים של חפים מפשע לא שייכות למדינה.

אז בין אם אתם ימנים או שמאלנים וקוראים את השורות האלה, בואו להפגנה היום (שבת 25.07) בשעה 19:30. אם אתם שומרי שבת תגיעו מאוחר יותר, אבל תגיעו. זו הדקה התשעים. אם יש איזשהו סיכוי לעצור את הזוועה הזו לפי שהיא מתרחשת, היום זה יקרה. אנחנו זקוקים לנס. הנס הזה לא יתרחש אם אנשים לא יצאו מהבית היום סתם כי הם אף פעם לא יוצאים מהבית. זו הדקה התשעים ולא מספיק אנשים יודעים על החוק ועל חומרתו. הפעם אין אנשים אחרים לסמוך עליהם להאבק בשבילכם. אפילו חברי הכנסת לא יודעים כרגע מה הציבור חושב. חייבים לאותת לכל חברי הכנסת שהמגזרים שלהם - שהבוחרים שלהם - לא מוכנים לחקיקה הזו. יש לנו בסה"כ יומיים.

תשלחו מיילים. תתקשרו לחברים שלכם.
כמו שהמחנכת בביצפר היתה אומרת: "השתתפות חובה".
היום יוצאים מהבית. היום אומרים לא למאיר שטרית ומדינת המשטרע שלו.

1. ואם החוק הזה יעבור בגלל שהשמאל התל אביבי היה חייב כהרגלו לשחק על השונה ולא על המשותף ובכך לסייע למאיר שטרית לבצע את ההפרד ומשול שלו - אם החוק הזה יעבור בגלל שאנשים שאינם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית לא יודעים עליו דבר, אני לא אצא יותר מהבית בשביל שום הפגנת שמאל - מי שרוצה לנצח לבד שיפסיד לבד. [↩]

תגיות: הפגנה, מאגר ביומטרי, מאיר שטרית, מדינת משטרע, תעודות זהות ביומטריות